Bava Metzia 130

Kapitel 130

א והלכתא כרב חמא והלכתא כרבי אלעזר והלכתא כרבי ינאי דאמר מה לי הן ומה לי דמיהן:

1 Die Halakha ist wie R. Ḥama; die Halakha ist ferner wie R. Elea͑zar; und die Halakha ist wie R. Jannaj, welcher sagt, einerlei ob die [Früchte] selbst oder ihren Kaufpreis.

ב <big>מתני'</big> מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו וכך היה ביתוס בן זונין עושה ע"פ חכמים:

2 WENN JEMAND SEIN FELD VERKAUFT UND [DER KÄUFER] IHM EINEN TEIL DES GELDES GIBT, UND JENER ZU IHM SAGT: SOBALD DU WILLST, BRINGE MIR DAS GELD UND NIMM DEINES, SO IST DIES VERBOTEN. WENN JEMAND EINEM [GELD] AUF SEIN FELD BORGT, UND ZU IHM SAGT: WENN DU ES MIR VON JETZT AB BIS NACH DREI JAHREN NIGHT BEZAHLST, GEHÖRE ES MIR, SO GEHÖRT ES IHM. SO TAT BOËTHOS, DER SOHN ZONINS, MIT ZUSTIMMUNG DER WEISEN.

ג <big>גמ׳</big> מי אוכל פירות רב הונא אמר מוכר אוכל פירות רב ענן אמר משלשין את הפירות ולא פליגי הא דאמר לכי מייתית קני הא דאמר לכי מייתית קני מעכשיו

3 GEMARA. Wer genießtdie Früchte; R. Hona sagt, der Verkäufer genieße die Früchte; R. A͑nan sagt, die Früchte werden deponiert. Sie streiten aber nicht; einer spricht von dem Falle, wenn er zu ihm gesagt hat: wenn du [das Geld] bringst, so eignestdu es; und einer spricht von dem Falle, wenn er zu ihm gesagt hat: wenn du [das Geld] bringst, so eignest du es von jetzt ab.

ד תני רב ספרא ברבית דבי רבי חייא פעמים ששניהם מותרין פעמים ששניהם אסורין ופעמים שהמוכר מותר ולוקח אסור ופעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור

4 R. Saphra lehrte über den Wucher in der Schule R. Ḥijas: Zuweilen ist esbeiden erlaubt, zuweilen ist es beiden verboten, zuweilen ist es dem Verkäufer erlaubt und dem Käufer verboten, und zuweilen ist es dem Käufer erlaubt und dem Verkäufer verboten.

ה עני רבא בתריה פעמים ששניהם מותרין דאמר ליה קני כשיעור זוזך פעמים ששניהם אסורין דא"ל לכי מייתית קני מעכשיו

5 Raba erklärte es hinterher. Zuweilen ist es beiden erlaubt, wenn er zu ihm sagt: eigne im Betrage deiner Zahlung; zuweilen ist es beiden verboten, wenn er zu ihm sagt: wenn du [das Geld] bringst, eignest du es von jetzt ab;

ו פעמים מוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה לכי מייתית קני פעמים שהלוקח מותר ומוכר אסור דאמר ליה קני מעכשיו וזוזאי ליהוו הלואה גבך

6 zuweilen ist es dem Verkäufer erlaubt und dem Käufer verboten, wenn er zu ihm sagt: wenn du [das Geld] bringst, eignest du es; zuweilen ist es dem Käufer erlaubt und dem Verkäufer verboten, wenn er zu ihm sagt: eigne es von jetzt ab, und mein Geld verbleibe bei dir als Darlehen. –

ז מאן תנא שניהם אסורין אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה הא אמר צד אחד ברבית מותר:

7 Wer lehrte, es sei beidenverboten? R. Hona, Sohn des R. Jehošua͑, erwiderte: Es ist nicht R. Jehuda, denn R. Jehuda sagt, es sei erlaubt, wenn in einem Falle Wucher vorliegt.

ח משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו לכשתרצה למוכרם לא תמכרם אלא לי בדמים הללו אסור בשוייהן מותר

8 Wenn jemand einem ein Haus oder ein Feld verpfändet, und dieser zu ihm sagt: wenn du es verkaufen willst, so verkaufe es nur mir für diesen Preis, so ist dies verboten; wenn aber: für den Wert, so ist es erlaubt. –

ט מאן תנא בדמים הללו אסור אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד ברבית מותר:

9 Wer lehrte, es sei verboten, wenn er sagt: für diesen Preis? R. Hona, Sohn des R. Jehošua͑, erwiderte: Es ist nicht R. Jehuda, denn R. Jehuda sagt, es sei erlaubt, wenn in einem Falle Wucher vorliegt.

י מכר לו בית מכר לו שדה ואמר לו לכשיהיו לי מעות החזירם לי אסור לכשיהיו לך מעות אחזירם לך מותר: מאן תנא אמר רב הונא בריה דרב יהושע דלא כרבי יהודה דאי רבי יהודה האמר צד אחד בריבית מותר

10 Wenn jemand einem ein Haus oder ein Feld verkauft und zu ihm sagt: sobald ich Geldhabe, gibst du es mir zurück, so ist diesverboten; wenn aber [der Käufer sagt:] sobald du Geld hast, gebe ich es dir zurück, so ist es erlaubt. – Wer lehrte dies? R. Hona, Sohn des R. Jehošua͑, erwiderte: Es ist nicht R. Jehuda, denn R. Jehuda sagt, es sei erlaubt, wenn in einem Falle Wucher vorliegt. –

יא מאי שנא רישא ומ"ש סיפא אמר רבא רישא דלא אמר ליה מדעתיה סיפא דא"ל מדעתיה:

11 Welchen Unterschied gibt es zwischen dem Anfangsatze und dem Schlußsatze? Raba erwiderte: Im Anfangsatze machte er es nicht von seinem Beliebenabhängig, im Schlußsatze machte er es von seinem Belieben abhängig.

יב ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה קא עציב אמר ליה אמאי עציבת אי טרפו לה מינך מגבינא לך שופרא שבחא ופירי

12 Einst verkaufte jemand an einen ein Grundstück ohne Haftung; als er darauf merkte, daß dieser betrübt war, sprach er zu ihm: Weshalb bist du betrübt, sollte es dir weggenommen werden, so ersetze ich dir mit dem Bestenauch die Melioration und die Früchte.

יג אמר אמימר

13 Darauf sprach Amemar:

Vorheriges Kapitel Nächstes Kapitel